בין 5 ל־12 בנובמבר 2026 תארח ירושלים את פסטיבל העוד הבינלאומי ה־27. במשך שמונה ימים יציג הפסטיבל 16 מופעים בתיאטרון ירושלים, בתיאטרון החאן ובבית הקונפדרציה. את הפסטיבל מפיק בית הקונפדרציה, בניהולו האמנותי של אפי בניה. העוד הוא כלי פריטה בעל צוואר קצר וגוף בצורת אגס. במשך מאות שנים הוא עומד בלב חיי המוזיקה הערביים, הפרסיים, הטורקיים, הים־תיכוניים והיהודיים. בישראל הוא נושא את זיכרונן של קהילות רבות: יהודים מעיראק, ממרוקו, מתימן, ממצרים ומסוריה, וכן מוזיקאים ערבים, דרוזים ונוצרים. כל קהילה שמרה על הרפרטואר, המקאמים ודרכי הנגינה שלה, שעברו לרוב ממורה לתלמיד בעל־פה. כשנוסד בשנת 2000, נמשך הפסטיבל יומיים בלבד, וכל ההופעות התקיימו בבית הקונפדרציה. מאז הפך לאחד מאירועי מוזיקת העולם המובילים בארץ. התוכנית השנה כוללת: אורחים מבריטניה, מיוון, מהודו וממרוקו הפקות ישראליות חדשות החוקרות את הקשרים בין המסורות המוזיקליות של המזרח התיכון, צפון אפריקה, אירופה ואסיה מופע הפתיחה של דודו טסה וג'וני גרינווד מופעי סולו של נגני העוד וסים עודה, תייסיר אליאס וצ'רלי סבאח בכורה של יצירות חדשות של נגן כלי ההקשה איתמר דוארי מופע נעילה של להקת טיפקס הרפרטואר של העוד עובר בעל־פה וחי דרך הביצוע. פסטיבלים כמו זה מעניקים במה לנושאי המסורת ומחברים אותם לקהלים חדשים. הם גם מעודדים מוזיקאים צעירים להמשיך את הצלילים האלה הלאה. למידע נוסף, בקרו בעמודים שלנו על המוזיקה העממית הישראלית ועל המוזיקה הערבית־ישראלית.

ביום שני, 9 בנובמבר 2026 (כ"ט בחשוון תשפ"ז), יתכנסו אלפי ישראלים יוצאי אתיופיה בירושלים כדי לחגוג את הסיגד, החג הגדול של קהילת ביתא ישראל. הסיגד חל חמישים יום אחרי יום הכיפורים, ומתחיל עם שקיעת החמה ביום ראשון, 8 בנובמבר. שם החג מקורו במילה בשפת הגעז שפירושה "השתחוויה". במשך מאות שנים באתיופיה צמו בני הקהילות, התלבשו בלבן ועלו על הר כדי להתפלל כשפניהם לירושלים. העלייה להר מזכירה את מתן תורה בהר סיני ואת הכינוס הגדול המתואר בספר נחמיה, שבו חידש העם את בריתו עם האל. הסיגד עבר מדור לדור בעיקר במסורת שבעל־פה, ושמר על זיכרון ירושלים לאורך דורות של קשיים ופרידה. כיום מתקיימת החגיגה המרכזית בטיילת ארמון הנציב (טיילת שרובר), הצופה אל העיר העתיקה, וכן ברחבת הכותל המערבי. הקסים, המנהיגים הרוחניים של הקהילה, קוראים באורית, התורה האתיופית הכתובה בגעז. המתפללים אומרים תפילות ובקשות סליחה, ואחר הצהריים שוברים את הצום בסעודה חגיגית, במוזיקה ובריקודים. בשנת 2008 הכירה הכנסת בסיגד כחג רשמי של מדינת ישראל. מסורת ששמרה עליה בעבר קהילה אחת הפכה לחלק מהמורשת התרבותית המשותפת של ישראל. מסורות הסיגד מאגדות כמה מתחומי אמנת אונסק"ו משנת 2003: מסורות שבעל־פה ושפת הגעז טקסים ואירועים חגיגיים העברת הידע הדתי על ידי הקסים למידע נוסף, בקרו בעמוד שלנו על הקהילות בישראל.

בכל שנה, ב-17 באוקטובר, העולם עוצר לרגע כדי לחגוג משהו שאי אפשר להניח בויטרינה של מוזיאון: מורשת חיה. היום הבינלאומי של המורשת התרבותית הבלתי מוחשית הוכרז על ידי הוועידה הכללית של אונסק"ו בנובמבר 2023. הוא חל ביום השנה לאימוץ אמנת אונסק"ו משנת 2003 לשימור המורשת התרבותית הבלתי מוחשית. המהדורה הראשונה התקיימה ב-2024, והשנה מציינים את המהדורה השלישית. https://www.unesco.org/en/days/intangible-heritage. למה זה חשוב בישראל החברה בישראל מורכבת מקהילות רבות, ולכל אחת שירים, ריקודים, אומנויות וסיפורים משלה. הרבה מהמסורות האלה חיות בזיכרון של הזקנים ובידיים של מעטים. אם לא מעבירים אותן הלאה, הן עלולות להיעלם בתוך דור אחד. ב-ICH ישראל אנו פועלים לתעד, לחגוג ולהעביר הלאה את המורשת החיה הזו, ממוזיקת עם וריקודי עם ועד אומנות מסורתית ומסורות של קהילות כמו יהודי כורדיסטן. איך אפשר להשתתף ההורים והסבים שלכם יכולים ללמד אתכם שיר, מתכון, ריקוד או סיפור, ותעדו אם אפשר. גלו את הדפים שלנו על מוזיקת עם, ריקודי עם ואומנות מסורתית. הצטרפו אלינו כמתנדבים ועזרו לנו לשמר את המסורות האלה. שתפו את הפוסט וספרו לנו איזו מסורת הייתם רוצים לראות משומרת. מורשת חיה רק כל עוד אנשים מקיימים אותה. יום בינלאומי שמח של המורשת התרבותית הבלתי מוחשית!

מורשת תרבותית בלתי מוחשית מושרשת בקהילה; משמעותה האמיתית נובעת ישירות מהקהילות המקיימות אותה וחיות אותה מדי יום. המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של ישראל (ICH ישראל) מפתחת כעת רשימה מקוונת מקיפה המכסה תחומים כגון מסורות קולינריות, מנהגים חברתיים, מלאכות מסורתיות וביטויים בעל פה. אנו מזמינים נושאי מסורת, חוקרים וקבוצות מקומיות מכל תחומי החיים בישראל לשתף איתנו פעולה. עזרו לנו לתעד סיפורים אישיים ולשמר את הפסיפס התרבותי הייחודי של הקהילה שלכם.

הביאנלה בירושלים, הפלטפורמה הבינלאומית הגדולה בעולם לאמנות יהודית עכשווית, פותחת את שעריה ב-21 מקומות שונים ברחבי העיר. השנה, הנושא המרכזי שלה, "De Profundis", מפגיש יותר מ-250 אמנים ישראלים ובינלאומיים ב-42 תערוכות עכשוויות ייחודיות. המארגנים מדגישים כי יוזמה עירונית זו, בת שבעה שבועות, מספקת מרחב רב עוצמה לדיאלוג קהילתי. באמצעות אמנות חזותית, מיצבים ודיונים קבוצתיים, היא בוחנת נושאים של זיכרון, זהות רוחנית והתחדשות תרבותית באמצעות ביטוי קולקטיבי. התערוכה מתקיימת במוסדות חשובים בעיר, ביניהם מוזיאון מגדל דוד בירושלים וגלריית המפעל.

השנה יתקיים המושב ה-21 של הוועדה הבין-ממשלתית לשמירה על המורשת התרבותית הבלתי מוחשית בשיאמן, סין, מיום שני, 30 בנובמבר, עד שבת, 5 בדצמבר 2026. לוח השנה הסטטוטורי של אמנת 2003 זמין כאן: מקרה: המושב ה-21 של הוועדה הבין-ממשלתית

ישראל היא ביתו של אוסף סיפורי העם היהודי הגדול ביותר בעולם. ארכיון סיפורי העם הישראלי (IFA) מאחסן יותר מ-24,000 סיפורים עם שונים. סיפורים אלה, רחוקים מלהיות היסטוריה סטטית, מייצגים את הזיכרונות התוססים של למעלה מ-25 קהילות אתניות שונות, כולל אשכנזים, ספרדים, מזרחים, דרוזים, בדואים ופולקלור ערבי. בארכיון סיפורי העם הישראלי, אנו חוגגים כיצד אגדות קדושות ומסורתיות אלה ממשיכות לבנות זהות קהילתית, ומקשרות את דור מספרי הסיפורים לעולם הדיגיטלי של ימינו. רוצים לעזור לשמר סיפור? ניתן למלא את הטופס.

במרכז הישראלי למורשת תרבותית בלתי מוחשית, שמירה על המורשת התרבותית הבלתי מוחשית קשורה קשר הדוק לשימור השפות הייחודיות שהעבירו את ההיסטוריה שלנו במשך מאות שנים. אנו מפתחים תוכניות מחקר ותיעוד המוקדשות לשפות מסורתיות כמו יידיש, לדינו וערבית-יהודית, כמו גם למסורות שבעל פה של קהילות אתיופיות, תימן, דרוזיות, בדואיות וצ'רקסיות. השפה היא כלי למוזיקה עממית, מנהגים דתיים ושירה. על ידי רישום עדויותיהם של זקני הדור שהם שומרי המסורות הללו, המרכז שלנו מבטיח שקולות ייחודיים אלה ימשיכו להעשיר את הנוף התרבותי של ישראל. האם אתה דובר ניב מסורתי או מכיר מישהו שכן? צור איתנו קשר כדי שנוכל לתעד אותו.

חינוך והעברת ידע הם בלב ליבה של משימתנו. כחלק מפעילותנו, ICH ישראל מציעה הכשרות וסדנאות לאנשי מקצוע עתידיים בתחום המורשת התרבותית. בקרוב תיפתח ההרשמה לתוכניות הסמכה למורי ריקודי עם, מורי מוזיקה עממית ומפיקי תיאטרון. תוכניות אלו נועדו לתמוך במחנכים ושומרי מסורות בשימור חיוניותן של אמנויות הבמה ובהכרה הרשמית בהן ברחבי הארץ.