ICH-ISRAEL
 מרכז המורשת התרבותית הבלתי מוחשית 

ההיסטוריה של יהודי אתיופיה, שנודעו בעבר בשם ביתא ישראל, היא סיפור יוצא דופן של מסירות רוחנית, בדידות וחזרה. היא משתרעת על פני יותר מאלפיים שנה. ניתן לייחס את מוצאם לשבט דן האבוד, אשר עבר דרומה במהלך הכיבוש האשורי, או לאיחוד שלמה המלך ומלכת שבא, על פי המסורת שבעל פה העשירה וכתבי הקודש הדתיים של הקהילה. באזורים ההרריים הפראיים של צפון אתיופיה, במיוחד בסביבת גונדר, אגם טאנה והרי סימיאן, ביתא ישראל ניהל חיים עצמאיים ביותר במשך מאות שנים, והקים מונרכיה יהודית עצמאית תחת שושלת גדעון [1] . לאחר שנים של מלחמה עם קיסרים נוצרים מסביב [2] , תור הזהב הזה של העצמאות נעלם בהדרגה עד המאה ה-17, כאשר הממלכה נכבשה, אחוזותיהם נתפסו, והיהודים צומצמו לחקלאים, אומנים ואורגים.

הקהילה שמרה על צורה ייחודית של יהדות טרום-תלמודית המבוססת אך ורק על התורה שבכתב, תוך נהיגה בהקרבת קורבנות בעלי חיים, דבקות בחוקי טהרה מקראיים מחמירים, ושימוש בגעז, לשון ליטורגית אתיופית עתיקה, במקום בעברית, תוך ניתוק משאר היהדות העולמית המרכזית במשך יותר מ-1500 שנה [3] . קסים, מועצת כוהנים מוערכת מאוד שפיקחה על מנהיגותם הדתית, שמרה על הלהבה הרוחנית חיה במהלך עשרות שנים של עוני, בידוד ולחץ כבד להתגייר ממיסיונרים נוצרים מערביים במאה ה-19 [4] .

כאשר עובדיה יוסף, הרב הראשי הספרדי של ישראל, הכיר רשמית ב"ביתא ישראל" כיהודי לחלוטין בשנת 1975 [5] , המצב השתנה באופן דרסטי. החלטה זו אפשרה את כניסתם באופן חוקי במסגרת חוק השבות של ישראל. זה סלל את הדרך לאחד המיזמים ההומניטריים הנועזים ביותר בהיסטוריה העכשווית, שהחל בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, כאשר מאות יהודי אתיופיה ביצעו צעדים רגליים מסוכנים וחשאיים במדבריות הצורבים של סודן כדי להגיע למחנות חילוץ חשאיים. מבצע משה, רכבת אווירית ישראלית חשאית שהביאה למעלה מ-8,000 פליטים למקום מבטחים בשנת 1984 [6] , הבטיח את הישרדותם של הפליטים הנותרים למרות מותם הנורא של אלפים עקב תת תזונה, מחלות והתקפות שודדים [7] .